יומן יום 38 ואחרון 15.4.2010

 
הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך   ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה    עמוד ראשי -> יומן מסע 2010
צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
רעיה ויוסי



הצטרף בתאריך: 24/05/2006 ב- 15:59:03
הודעות: 404

הודעהנשלח: 17/04/2010 ב- 19:51:04    כותרת הודעה: יומן יום 38 ואחרון 15.4.2010 תגובה עם ציטוט

יומן מסע / הילה מלמד (בתודה לרם שטייר)
שביל ישראל התש"ע
יום שלושים ושמונה ואחרון, 15.4.10

"הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער
הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם
הדרך ארכה עד מאוד - אמר הגבר
ישב הזקן לנוח בצד הדרך"
אותו התה והקפה, אותה עמדת הרשמה (בה אף זכיתי להתייצב לצידו של ליאור קפלן), אותו טקס בוקר, אותו נאום נייר הטואלט, פרצופים מוכרים, שמש, דשא... ובכל זאת הכל שונה. זהו היום האחרון למסענו. רעיה מקריאה את הטקסט הרגיל וכולנו מצטרפים בקול למשפט האלמותי: "שיח למפגש כן ותמים" ובשירת "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת". היום אנחנו הולכים לזכר כל הנופלים במערכות ישראל, בגבול הצפון ובלבנון בפרט, ובתוכם אבי אפנר שלנו ושבעים ושניים חבריו שנפלו באסון המסוקים. בין קרובי הנופלים המזכירים כל בוקר את יקיריהם, הפעם סיפר יוסי אפנר על אבי. משפט אחד שלו זכור לי במיוחד; כשאבי ז"ל בא לפני בית דין של מעלה, הוא בטח לא אמר שהיה צדיק כמו דוד או מוכשר כמו שלמה, אבל כן שהיה לגמרי הוא עצמו. את המשפט הזה אני לוקחת איתי לדרך של אותו היום. לסיכום הטקס כולנו אומרים ביחד את תפילת הדרך, בניצוחו של מייקל, ומתחילים בהתרגשות לצעוד.
יצאנו מהשער האחורי של קיבוץ שמיר צפונה, עברנו בדרכי עפר מעל כפר סאלד עד לגבעת האם, שם תצפתנו לכל אזור אצבע הגליל, ואכלנו את ארוחת הבוקר שזכתה לכינוי "הסעודה האחרונה". בהמשך הדרך הגענו לקבר נבי הודה, שם שמענו הסבר קצר מאוד ("שלום, ברוכים הבאים, זה שאמור לדבר איתכם לא פה, להתראות") והתפזרנו לסדנה אחרונה בנושא פרידה. דבורה עברון, מדריכת התוכן להיום שלחה אותנו לסדנה עם אמירה שיש להיפרד מאדם ב"דבר הלכה", והציבה שאלה מעניינת בנוגע לקשר בין הלכה להליכה.
בסדנא קראנו משירי סוף הדרך של לאה גולדברג. דיברנו על מה שאנחנו לוקחים מהשביל, ומה נרצה לאחל להולכים בו. עין טובה, מפגש בין אנשים, היכולת להקשיב, לדבר, להיות מופתע ולהתחבר. דברנו על הטוב שהשביל מוציא מאנשים ויוסי הזכיר לנו, כמי שעוסק רבות בנושא, שמדהים לגלות על אלפי המתנדבים והאנשים הטובים שישנם בכל רחבי הארץ.
אחרי שמילאנו מים ישירות מהנביעה וביקרנו בקבר עצמו, ירדנו דרך המטעים של שאר יישוב לבניאס. חצינו אותו וקפצנו מיד (בפעם האחרונה!) למים הטובים והסוערים, מתרעננים מהיום החם בו צעדנו.
התייבשנו תוך כדי ארוחת צהריים (אחרונה!) ובשינוי אוירה ניכר נסענו בארבע קבוצות אל האנדרטה לזכר חללי אסון המסוקים בשאר יישוב. אני הייתי בקבוצה שיוסי הדריך, בה סיפר על עץ שנפגע קשה בהתרסקות אחד המסוקים. העץ שנשרף ברובו אבל עדיין נותרו בו חיים והוא מלבלב שנה בשנה. בחלק האחר של האנדרטה ניצבות בתפזורת שבעים ושלוש אבנים גדולות מהגליל, ושמות החיילים אינם כתובים עליהם, כך שהן מייצגות כל חייל לחוד ואת כולם ביחד. השמות כתובים במרוכז, ללא דרגות, במעגל אבנים בין המדשאות, מתוכו נובעים מים חיים. לאחר מכן יוסי שולח אותנו "לעלות לאוטובוסים אל מסיבת הסיום ברוח עליזה כמו המים שנובעים מפה".
בדרך אני חושבת לעצמי על הפרדוקס שבביטוי "מסיבת סיום". מסיבה, אבל של פרידה, שִמחה, אבל עצב. חוגגים את סוף התהליך הגדול שעברנו כולנו יחד בשמונת השבועות האחרונים. שבעה שבועות היו זמן ההכנה של עם ישראל לקבלת התורה. אני מרגישה שכמותם גם אני עברתי תהליך של הכנה והתעמקות איתו אני ממשיכה הלאה, נושאת בליבי "תורת שביל" חדשה שעוד עלי ללמוד.
הגענו לדשא בשאר יישוב, וכנהוג במחוזותינו ישר נרדמנו בערימה של חבר'ה על הדשא, אחרי הלילה הלבן של אמש. התעוררנו לצלילי "יוצא לאור" של אהוד בנאי, שנוגן על ידי אסתר וראובן. אחרי נתינת מתנה מחברי כל השביל לרעיה ויוסי – האמא ואבא של השביל, פצחנו בשירת שירים מהמסע (ביניהם המדבר מדבר, שירו הלא רשמי של השביל). בין השירים כמה מחברי השביל סיפרו מחוויותיהם. ליבי ציבלין, אבי "החזק" מרגלית, אמנון שהם ויונתן כבשנה, וכמובן שגם רעיה ודני מדור, העלנו בעינינו דמעה ועוררו בנו צחוק. שירים אחרונים, ריקודים זולים ולא-זולים כאחד, חיבוק אחרון לרעיה (זה בסדר, אני יודעת שהצעקות במסלול היו רק מאהבה...). חיבוקים שומרי-נגיעה ושאינם, מילות פרידה, קריאות "להתראות" וכוונה לממש את האיום ואכן להתראות, וכמובן - לב עצוב-שמח עם הרבה אהבה בתוכו.
"וכל אשר היה נשאיר
לחיות בתוך השיר"
(נתן יונתן, שירים עד כאן)
ולהתראות (אבל באמת!) בשנה הבאה...

תודות רבות לאנשי שאר ישוב שהעמידו לרשותנו את הדשא והמבנים לאירוע סיום השביל.
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
הצג הודעות קודמות:   
הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך   ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה    עמוד ראשי -> יומן מסע 2010 כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)
עמוד 1 מתוך 1

 
עבור:  
אתה לא יכול לשלוח הודעות בפורום זה
אתה לא יכול להגיב להודעות בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול להצביע למשאלים בפורום זה


Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group
Powered by phpBBHeb © 2002 phpBBHeb