יום ארבעים וארבעה למסע - יום אחרון 24.4.2008

[רעיה ויוסי]

בע"ה
יום ארבעים וארבעה למסענו בשביל ישראל 24.4.2008
יום אחרון בשביל.
אמש ישבנו ליד המדורה בכפר יובל, סיכמנו, העלינו חוויות, צחקנו הרבה וגם מחינו דמעות. זה המקום לומר תודה לאנשי כפר יובל ולמזכיר המושב יוסי, שבהתרעה קצרה מאד, נעתרו לבקשתנו והעמידו לרשותנו מקום ללון ולהחנות את כלי הרכב.
הבוקר, למרות מזג האוויר השרבי והחום, התייצבו בכפר יובל למעלה מ 350 איש לצעוד אתנו את היום האחרון.
בטקס הבוקר שרה כל החבורה שצעדה אתנו מאילת, את מילות הפתיחה "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת..."
בטקס הבוקר שמענו את אליסיה הופמן, אמו של אלחנדרו שנפל באסון המסוקים, ואת יונית קורן שסיפרה על בנה עמרי שנפל בעת שירותו. התחלנו את הבוקר בצפייה (בבית העם של כפר יובל שהועמד לרשותנו באדיבותם הרבה של אנשי המושב!!) בהצגה שכתב רועי רשקס, אותה מעלים שלושה שחקנים מתיאטרון "מראה" בקרית שמונה. ההצגה הדנה בהחלטתם של טרומפלדור וחבריו להישאר במקום, מדברת על אותם נושאים שאתם הלכנו לאורך כל הדרך – זהות יהודית ישראלית. עם השאלות והדילמות
שמעלה מחזה, קמנו ויצאנו אל החום, לא לפני שהודינו מאד ליוסי, מזכיר כפר יובל על קבלת הפנים והאירוח הנדיב.
חצינו את כפר יובל והמשכנו לעבר מעיין ברוך, שם ליד מצפור הנוף פגשנו בהוריו של הרן לב שנפל במלחמת לבנון השניה. לאחר ארוחת הבוקר המשכנו לעבר שמורת החצבני. שם, באדיבות רשות שמורות הטבע והגנים נכנסנו לשמורה, ומיד לתוך המים הצוננים. למרות אלפי בני ישראל שהציפו את המקום הצלחנו לזגזג בין השביל והמים. הבדלי הטמפרטורות בין מי החצבני הקרים והחום בחוץ היו עצומים, ובדרך מהשמורה למפגש הצל ליד הגושרים בו התרכזנו שוב כולנו, הספקנו להתייבש ולהתחמם מאד.
בצל העצים וליד זרם המים ערכנו את הסדנה האחרונה.
בהמשך למחזה שראינו בבוקר עסקנו בשאלות של יחסנו לארץ, לחברה, למקום. מה קושר אותנו לכאן, מה נותן את התקווה, וכמובן מה "קבלתי", "רכשתי", במשך המסע. למרות החום העז ישבנו וותיקים וצעירים, חדשים בשביל וכאלה שצעדו מאות קילומטרים, ובכובד ראש דיברנו, התווכחנו וגם הסכמנו – אין לנו ארץ אחרת... המחזה של מאות אנשים היושבים בקבוצות קטנות ודנים ברצינות היה מדהים.
בגלל תנאי מזג האוויר העברנו את כל הצועדים באוטובוסים אל אתר ההנצחה של חללי אסון המסוקים.
דורן לניר, אבא של סגן דביר, ושולי מועלם אלמנתו של סא"ל משה מועלם –מפקד רכס הבופור, וכמובן יוסי ואני הדרכנו את הקבוצות באתר. משם צעדנו דרך נחל ליש לכרי הדשא של ביה"ס "הר וגיא" שליד קבוץ דפנה. ביה"ס מאמץ את משחות אסון המסוקים באהבה רבה, וטלי פייגלסון המופלאה סייעה לנו (כרגיל) לארגן את אירוע הסיום. האירוע עצמו, כמו כל האירועים הנפלאים בשביל אורגן ע"י מיכל ברקן שהייתה מזכירת השביל והכוח שמאחור, ודאגה לגיוס קבוצות וארגון האירועים בכשרון ומסירות.
השתרענו על הדשא, ובסיוע צמד "השירון העליון" שרנו שירים מאילת עד דן וביניהם שובצו דבריהם של השותפים ליוזמת המסע – עליזה גרשון מנהלת "צו פיוס", מוטי ליברמן סמנכ"ל החברה להגנת הטבע, וליאור קולודני מהמדרשה באורנים. נציגי חבורת "כל השביל" השתלבו אף הם בין השירים – שרה אילן מאלון הגליל, דני מור משער הגולן, אשר שיינווטר מרעננה, חנה גיאת מפרדס חנה ייצגו את מבוגרי החבורה, ומאיה מחיפה, שירי מבית יצחק, אריאל אלטמן ממכבים ונתן לכר ממעלה גלבוע הביאו את קולם של הצעירים מהמסע. כולם סיפרו על החוויות האישיות ועל התובנות שהם לוקחים אתם מהמסע. לסיום שמענו את השיר המיוחד שנכתב ע"י יוחאי הזמר, הנגן והמלחין .
ניסינו גם לרקוד קצת עם הדר אפלבאום שנגיעה בהתנדבות במיוחד מעלומים הרחוקה אבל השעה התאחרה והאוטובוסים ביקשו לנסוע, וכך התפזרנו עם הבטחה שסוף זה תמיד התחלה, שנשוב ונתראה ועוד ניפגש.
תודה לכל הצועדים, במיוחד למתמידים, חבורה מופלאה שתשאר תמיד בלבנו.
שיהיה חג שמח לכולנו.